תשובה ישירה: שותף שיוצא מקבל את חלקו היחסי משווי העסק כולו, כפי שהוא ביום היציאה, לפי הנוסחה שבהסכם השותפות. אם אין הסכם, מעריכים את העסק כמו לפני מכירה (רווח לבעלים כפול מכפיל ענפי) ומתקנים למיעוט. עסק ששווה 900,000 ₪ אחרי חוב נטו, עם שותף של 40%: החלק שווה 360,000 ₪ לפני תיאומים, ולרוב 300,000 עד 340,000 ₪ אחריהם.
קודם: יש הסכם או אין
יש הסכם עם סעיף שווי: מריצים את הנוסחה, ורוב הוויכוח נגמר. אם כתוב "לפי הערכת שמאי", ממנים אחד, רצוי מוסכם על שניכם, ומצרפים לו את הדוחות של שלוש השנים האחרונות.
אין הסכם, או שיש הסכם בלי סעיף כזה: זה המצב של רוב העסקים הקטנים בישראל. אז שני הצדדים צריכים להסכים על שווי, וכאן העניין: כל אחד מגיע עם מספר שמשרת אותו. הדרך היחידה לצאת מזה היא להסכים קודם על השיטה, ורק אחר כך להריץ את המספרים. השיטה המקובלת מוסברת במדריך הערכת השווי, וכדאי ששניכם תקראו את אותו מסמך.
איך מחשבים את החלק
- שווי העסק כולו. ממוצע הרווח לבעלים (SDE) של 2-3 שנים, כפול מכפיל מטבלת המכפילים. שימו לב: SDE מוסיף חזרה משכורת של בעלים-מפעיל אחד. את המשכורת של השותף השני משאירים כהוצאה במחיר שוק, כי מי שיקנה את העסק יצטרך לשלם למישהו על העבודה הזאת. לחשב SDE עם שתי משכורות מנפח את השווי בעשרות אחוזים, וזו הטעות הנפוצה ביותר בפירוק שותפויות.
- החלק היחסי. אחוז הבעלות כפול השווי.
- תיאומים. הנחה למיעוט (מי שמחזיק פחות מ-50% ולא שולט), הנחה לנזילות (אי אפשר למכור חלק בעסק קטן לזר בקלות), ולפעמים תוספת אם היוצא לוקח איתו לקוחות או ידע. על ההנחות מתווכחים הכי הרבה, ולכן הסכם שותפות טוב קובע אותן מראש.
- מה עוד יש בקופה. מזומן, חובות של לקוחות, הלוואות. השווי לפי מכפיל מניח עסק "נקי", והיתרות האלה מתווספות או מופחתות בנפרד.
דוגמה במספרים
משרד אדריכלים של שני שותפים, 60/40. מחזור 1.6M ₪, רווח נקי 120,000 ₪, ושתי משכורות שותפים של 200,000 ₪ כל אחת. SDE = 120,000 + משכורת אחת = 320,000 ₪ (המשכורת השנייה נשארת הוצאה). מכפיל לשירותים מקצועיים עם תלות גבוהה בשותפים: 2 עד 2.5. שווי פעילות: 640,000 עד 800,000 ₪, ניקח 720,000. בקופה 60,000 ₪ מזומן ואין הלוואות, אז שווי לחלוקה: 780,000 ₪.
השותף של 40% יוצא. חלק יחסי: 312,000 ₪. הנחת מיעוט ונזילות מוסכמת של 15%: 265,000 ₪. הוא לוקח איתו שני לקוחות שמייצרים 10% מהמחזור, ומוסכם להוריד עוד 25,000 ₪. הסכום: כ-240,000 ₪. אם היו מחשבים עם שתי המשכורות, הוא היה דורש כמעט 400,000, וזה הפער שעליו רבים.
איך משלמים בלי לחנוק את העסק
זה החלק שבו עסקאות שהוסכם עליהן נופלות. השותף שנשאר צריך לשלם מאות אלפי שקלים, והעסק הוא המקור היחיד לכסף. שלושה כלים מקובלים:
- מקדמה ופריסה. 25-35% ביום ההעברה, והיתרה ב-24-36 תשלומים מהרווחים. היוצא מקבל בטוחה (שעבוד על החלק, או ערבות אישית).
- תמורה מותנית. חלק מהסכום תלוי בכך שהלקוחות נשארים 12 חודשים. הוגן כשיש חשש שהיוצא ייקח לקוחות.
- הלוואה בנקאית על העסק. אפשרי כשיש שלוש שנות דוחות טובים. יקר יותר, אבל נקי: היוצא מקבל הכל ביום אחד.
ארבעה דברים לבדוק לפני שחותמים
- תאריך השווי. העסק ביום ההודעה או ביום ההעברה? בין השניים יכולים לעבור חצי שנה של ירידה (או עלייה).
- אי-תחרות. בלי סעיף כזה, שילמת על עסק שמחר מתחרה בך מהמשרד ממול.
- מס. מכירת חלק בעסק היא אירוע מס למוכר, ולפעמים לקונה. המדריך למס על מכירת עסק מסביר את העקרונות, ורואה חשבון סוגר את הפרטים לפני החתימה, לא אחריה.
- מי מודיע ללקוחות ומתי. לקוח ששומע מהצד השני שהשותפות התפרקה מתחיל לחפש ספק אחר.
כשהיציאה היא בגלל גירושין
עסק שנבנה בנישואין הוא נכס בר-איזון גם אם רק אחד מבני הזוג רשום כבעלים. זה מסלול משלו, עם אקטואר ולפעמים עם בית משפט, ומוסבר בהערכת שווי עסק בגירושין.
לפני שמתיישבים לדבר על מספרים, כדאי ששניכם תגיעו עם אותו טווח: מחשבון שווי עסק חינמי, 3 דקות, ומשם השיחה מתחילה מאותו מקום.